ברכה מוסקוביץ'- עדות
ברכה נולדה ב- 15.6.1930 במודיארי אוגרדי, כפר
קטן על יד העיר הגדולה בוניהד שבהונגריה. בהונגריה גרו תושבים רבים, הרוב היו
גויים אך כמובן לא חסרו יהודים. מבין היהודים הרבים ששכנו באזור היו ששמרו מצוות
יותר ופחות וכן גם חיו חילונים רבים. משפחתה של ברכה נחשבה חרדיה והיתה קרובה מאד לדת. אך למרות אופיה
החרדי של המשפחה, נאלצו הילדים ללמוד בבתי הספר כלליים שבאזור ואת לימודי התורה
שילבו בזמנם החופשי על ידי מורים פרטיים. הוריה, עסקו במסחר.במשך שעות היום עבדו במכולת
שהייתה בבעלותםוממנה התפרנסו בכבוד, ושעות הערב היו מוקדשות למשפחה וללימוד התורה.
השפות
בהם השתמשו בבית היו:הונגרית, אידיש ועברית. השימוש בשפה העברית היה חשוב להם, על
כן היתה הקפדהלדבר ולשמר אותה.
המשפחה
כללה תשעה ילדים:חמישה בנים וארבע בנות. וברכה היתה הצעירה מביניהם. אחיה למדו
בישיבת פרסבורג בצ'כיה. ברכה היתה ילדה ככל הילדים. נורא אהבה לשחק קלפים, משחקי
קוביה ,רמיקוב, פתרה תשבצים מעיתונים ומחוברות. גם בלימודים הצטיינה. הייתה לומדת
לבדה בעזרת ספרים: אנגלית, חשבון ועברית. אהבה מאד חיות בית ואכן היו לה כלב,
חתול, ציפורים וארנב.
בתחילת מלחמת העולם השניה, מנתה המשפחה תשע
נפשות. וזאת משום שהאב נפטר כתוצאה מדלקת ריאות קשה והבן הבכור עלה לארץ.
1939-1945:
השואה.
ברכה
היתה בת תשע כשהחלה השואה. את השנים הראשונות העבירה המשפחה בצמצום ובדחק אך הם
חיו והיו יחד.
בשנת
1944 החלו הגרמנים לפעול על פי עצתו של אדולף אייכמן, הפתרון הסופי שבמסגרתו
הוציאו את היהודים מהונגריה והעבירו אותם לעבודה
ולהשמדה- במחנות אושוויץ ובירקנאו. מחנה הריכוז וההשמדהששכן בדרום מזרח פולין, היה הגדול במחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו יותר יהודים מכל מקום אחר במהלך המלחמה. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב
ביותר (מיוני 1940 עד ינואר 1945) מכל מחנות ההשמדה.
באושוויץ מצאו יהודים רבים את
מותם בכל מיני דרכים שונות ומשונות כמו: תאי גזים, משרפות, תלייה, עבודת פרך וכו'.
כעת
הופרדה המשפחה עוד יותר. ארבעת הבנים נרצחו בדרך למחנה העבודה ביוגוסלביה ונקברו
בקבר אחים. ולעומתם האם וארבע הבנותנשלחו ברכבת משא למחנה הידוע לשמצה ועברו
סלקציה תחת עינו הפקוחה של ד"ר מנגלה. התהליך היה פשוט. הבריאים למראה, החזקים
הצעירים שהיה בכוחם לעבוד היו מועמדים
לעבודה ואילו המבוגרים יותר, החלשים והילדים הקטנים שלא יכלו להביא כל תועלת נשלחו לתאי הגזים ומצאו שם את מותם. הן הגיעו
יחד, כקבוצה אחת האם וארבע בנותיה אך פרידה נוספת. רק שלוש האחיות הגדולות הורשו
לעבוד. ברכה ואמה נידונו למוות. ברגע האחרון, באנסטינקט אמהי, נזרקה ברכה לעבר ף
אחיותיה. במיון השני נגזר על ברכה ללכת למותה, אך אף בפעם הזו האיר המזל פנים.
הבכורה התחננה בפני מנגלה שישאיר אותן יחד. הוא הסכים. וברכה נצלה פעם נוספת.
הגרמנים לקחו אותן לעבוד בבית חרושת למטוסים.
תפקידן היה לאסוף צמר ופלדה. תנאי המחיה היו קשים מנשוא. הם גרו בצריף רעוע, ישנו
על מיטות קרש ומזרוני קש דקיקים שכלל לא הורגשו וחיו על אוכל מצומצם שכלל מרק דלוח
ופרוסת לחם דקה ליום.
ברכה בת הארבע עשרה עבדה
והשתדלה לשרוד בכל כוחה, אך היו מקרים בהם קשתה עליה העבודה וכתוצאה מחוסר שביעות
רצון של האחראים עליה, היא נענשה. למשל:כשיום אחד הרגישה לא טוב ובשום פנים לא
הצליחה להתיצב לעבודה, העמידו אותה עירומה בשלג למשך יום שלם.
בשנת
1947 בגיל שבע עשרה, עלתה ברכה לארץ עם שלוש אחיותיה ובת דודתה באוניית המעפילים
של ההגנה. בהגיעה לארץ הצטרפה לתנועת ההגנה. את הפעם הראשונה בה החזירו ידיה בנשק,
תארה כרגע עוצמתי. היא היתה מלאת גאווה על שהצליחה לשרוד את התופת והזוועות
באושוויץ ולהגיע למעמד הזה בו היא, ניצולת השואה בת השבע עשרה עומדת חמושה ומוכנה
להגן על המולדת, על ארץ ישראל, על מדינת העם היהודי!
לאחר
השירות בהגנה, התגייסה לצבא ושרתה בחיל הים שם פגשה באריה מוסקוביץ' ונשאה לו. היא
זכתה להקים משפחה נהדרת. שלושה ילדים: רוני, עודד ושרית. וברוך ה' אף ראתה נכדים.
ועל כך גאוותה! זהו הנצחון שלה!
על תקופת השואה מיעטה לדבר ואת יום הזכרון
לשואה הייתה מעבירה סגורה בחדר.היא לא שיתפה את המשפחה במה שעבר עליה מרוב זעם
ותסכול. למרות הזמן שחלף, עברה המרוחק הראה אותותיו. היו לה כל מיני פחדים, ובלילה
לפעמים הייתה נתקפת בחרדה. בכל פעם שהייתה נוסעת ברחבי הארץ ובחו"ל ורואה דבר
מה שהעלה אסוציאציה, ולו הקטנה ביותר למשל: ארובות, הייתה נזכרת באושוויץ. לבסוף
חלתה אלצהיימר והעבירה הרבה שנים במוסד שיקומי. לפני כשנה נפטרה והותירה אחריה
משפחה גאה תומכת ואוהבת.
רקע:
השואה
התחילה ברדיפת יהודי גרמניה בשנת 1933, שנת עלייתו של אדולף היטלר לשלטון ולבסוף
הגיעה לידי השמדה של כשישה מליון יהודי אירופה בימי מלחמת העולם השניה שהתרחשה בין
השנים 1939-1945. בראש מבצעי השואה עמדו חברי המפלגה הנאצית בגרמניה תחת הנהגתו של
היטלר.
האנטישמיות-
שנאת היהודים,היתה אחד המרכיבים החשובים באידיאולוגיה הנאצית. תורת הגזע בה האמינו
ועל פיה פעלו קבעה שכל יהודי , בגללשהוא יהודי, ללא יוצא מן הכלל דינו- מוות,
הכחדה.
הנאצים
הציגו את היהודים כאשמים במשבר הכלכלי אליו הגיעו ובמפלתה של המדינה בכלל עקב
מלחמת העולם הראשונה. הם נדרשו לשלם סכומים אדירים כפיצוי על פעולותיהם במהלך
המלחמה ולדבריהם האשמה היתה אך ורק ביהודים שנחשבו לאויביה הגדולים של גרמניה ושל
האנושת כולה.
כשפרצה
המלחמה, כבשו הגרמנים שטחים רחבים ורבים ביניהם: פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה ועוד
מדינות רבות ברחבי אירופה. שנה לאחר מכן בשנת 1940 החלו הנאצים להקים גטאות בהם
ריכזו יהודים רבים. הכניסה והיציאה מן הגטו היו אך ורק לעבודה ובערבים הוטל עוצר.
העוברים על איסור זה היו צפוים למות. מנות המזון היו מעטות מדי ובניגוד לכך
הצפיפות אך עלתה מה שהפך את החיים בגטו לקשים ביותר ובלתי נסבלים.
בסוף
1940 החלו הנאצים לעבוד בחשאי על כיבוש ברית המועצות ובאמת בשנת 1941 עלה בידם
לכבוש חלק נכבד שבו שכנה אוכלוסיה יהודים גדולה. מתוכה מעטים הצליחו לברוח מזרחה
לכיוון מרכז ברית המועצות אך הרוב, כ-2,800,000 יהודים נותרו בשטח הכיבוש הגרמני
ומצאו את מותם בירי לתוך בורות שנחפרו לדבר.
במקביל
לרצח במזרח, החלו הגרמנים לישם ולהוציא לפועל את רעיון "הפתרון הסופי"
שהגה אדולף איכמן. השמדת יהודים רבים ככל האפשר בדרכים רבות יותר ומקוריות יותר
מאשר יריה לתוך בורות. לשם כך הכינו מחנות ריכוז והשמדה.
סוף
דבר:
כ-6,000,000
יהודים נספו בשואה. הפושעים הנאציים המרכזיים הועמדו לדין במשפטי נירנברג. חלק
משארית הפליטה ובעיקר ממזרח אירופה, החליטו שלא לשקם את חייהם במקומות מגוריהם
הקודמים, וזאת בגלל גילויי האנטישמיות בקרב האוכלוסיה המקומית ומצד השלטונות. מאות
אלפים מבין הניצולים עלו ארצה והשתלבו במאבק על הקמת מדינת ישראל. רבים מהם חתרו
להגיע לחופי הארץ בהעפלה לא חוקית. עם כינונה של המדינה היו רבים מניצולי השואה
בין מנהיגיה ובוניה.
נושא
המחקר:
בחינת
קבלת החלטות על ידי יהודים לנוכח הסכנה, לפני פרוץ המלחמה.
העבודה
תבחן ארבעה סוגי החלטות שהתקבלו על ידי היהודים מול הסכנה המתקרבת של הכיבוש
הגרמני במלחמת העולם השנייה.
א
החלטה של בודדים או משפחות להישאר לנוכח המלחמה המתקרבת.
ב
החלטה של בודדים או משפחות לעזוב לנוכח שינוי באווירה לפני המלחמה בגלל תחושה
שסכנה אישית מתקרבת.
ג החלטה
של קולקטיב – בהתייחס לחסידות, לעזוב לנוכח סכנה מתקרבת.
ד
החלטה של קולקטיב – בהתייחס לחסידות, להישאר לנוכח סכנה מתקרבת.
פרק א-
דוגמאות להחלטות שונות על בסיס עדויות.
הדוגמאות
המובאות בעבודה משקפות עדויות של:
א.
ניצולת שואה, שורדת מחנה ריכוז אושוויץ- ברכה מוסקוביץ', אשר משפחתה לא עזבה לפני
שהגיעה המלחמה.
ב. עדות
נוספת של סבתא רבא שלי היקרה שושנה גרינוולד זצ"ל שהחליטה לעזוב את גרמניה
כתלמידת כיתה י"ב על רקע דיבורים בגנות היהודים, ועלתה לארץ, למרות שמשפחתה
לא ראתה לנכון באותה העת. היא הצליחה להשיג סרטיפיקטים לכל בני משפחתה ממש לפני
פרוץ שואת היהודים ובכך הצילה אותם.
ג.
סיפור מרגש נוסף על האדמור מויז'ניץ שהניס את בני משפחתו מן הסכנה ועודד את חסידיו
למלט את נפשם בעוד שהוא עצמו נותר מאחור בכדי להשאר ולתמוך באלה שלא עלה בידם
לברוח. וכן על אותו העקרון האדמור מגור שהמריץ, המליץ והאיץ בחסידיו לעזוב את
הגולה ולעלות לארץ ישראל.(סעיף ג).
ולבסוף
וידויו של הרב יששכר שלמה טייכטל, מגדולי רבני הונגריה ויד ימינו של האדמור
ממונקטש שהתנגד נחרצות לציונות, ולאחר פרוץ המלחמה, בעיצומו של תהליך ההשמדה קרא
ליהודים לעלות לארץ (ד).
א
כמסופר
בעדות, הניצולה ברכה מוסקוביץ' עלתה לארץ בשנת 1947 כשהיתה אך בת שבע עשרה יחד עם
שלוש אחיותיה הגדולות ובת דודתה. למרות גילה הצעיר, הזוועות שחוותה הביאו אותה
להכיר בעובדה שליהודים אין מקום בגולה. ההבנה שארץ ישראל היא הבית של העם היהודי,
היא ואך היא המקום לחיות בו גרמה לה לעלות על אניית המעפלים ולבוא הביתה.
מעשה
הגבורה שלה היה בכך שלא ויתרה. לא הרימה ידיים לאחר האובדן הכבד אלא עשתה מאמץ
והגיעה לארץ, ופה בארץ חמדת אבות זכתה להקים בית נאמן בישראל ומשפחה ענפה ומכובדת.
ועל זאת גאוותה וגאוות כולנו.
ב
שושנה
גרינולד נולדה בפוזן שבגרמניה, לברונו ריטר ואלפרידה אשנר ב-1915 בזמן מלחמת העולם
הראשונה. משפחתה השתייכה למעמד הבינוני-הגבוה. במלחמת העולם הראשונה, לחם אביה
ברונו בשורות הצבא הגרמני. לאחר מכן היה למהנדס תנורים ועסקיו התפרשו בכל רחבי
אירופה. היא עצמה למדה בגמנסיה הגרמנית, והרגישה כגרמניה בת הדת היהודית. עד לשנת 1933,
שבה עלה היטלר לשלטון, לא היתה מורגשת אנטישמיות.
בשנת
1932 הצטרפה שושנה לתנועת הנוער הציונית"הבונים" שם התבקשה לבוא להדריך
כשתסיים את לימודיה בבית הספר.
שושנה
פנתה לחברותיה היהודיות וכן לבני משפחתה בנסיון לשכנע אותם לעזוב ולהציל את עצמם
אך ללא הצלחה. לבסוף החליטה לעזוב לבדה. היא עברה הכשרה חקלאית ועלתה לארץ.
כשהגיעה לארץ השתכנה אצל דוד אמה שהיה פרופסור באוניברסיטה העברית אך לאחר זמן מה
עברה לקיבוץ פלוגת הים (כיום אפק) ושם הכירה את יחזקאל גרינוולד- בעלה.
בזמן
שהותה בארץ הגיעו שמועות על גורלם האכזרי של הנותרים באירופה. לכן עבדה קשה מאד
בכדי להשיג סרטיפיקטים לבני משפחתה. מאמציה צלחו ועבודתה נשאה פירות. בשנת 1936
הגיעו הוריה לארץ ואחריהם אחיה ובכך ניצלו מן הטופת שלא פסחה על מקום מגוריהם.
גבורתה
של סבתא שושנה מתבטאת בתושיה, בראיה המפוכחת. העובדה שלא הדחיקה את השמועות, לא
ישבה בחיבוק ידיים וצפתה לראות מה צופן לה העתיד אלא עלתה לארץ, עבדה קשה, השיגה
אישורי עליה לבני משפחתה ובעצם בזכותה ניצלו נפשות רבות ונולדו דורות רבים.
ג
רבי
אברהם מרדכי אלתר היה בנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר, המכונה
ה"שפת אמת". במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של חסידות גור וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה. בימיו
הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה, ויש האומדים את מספר חסידיו לפני השואה ביותר
ממאה אלף. נודע כתלמיד חכם גדול וכביבליוגרף. בספרייתו שאבדה בשואה
היו עשרות אלפי ספרים.
רבי
אברהם מרדכי הנהיג את עדתו בין שתי מלחמות העולם, אחת
התקופות הקשות ליהדות פולין החרדית שנאבקה בתופעות המודרנה והחילון
שחדרו לפולין בעוצמה רבה. הוא פעל לביצור חיי הדת ועם זאת עסק בהקמת מוסדות
וארגונים חדשים בהתאם לרוח התקופה. היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה של
התנועה. האדמור ביקר בארץ ישראל חמש פעמים והתכונן לעלות אליה, אבל נאלץ
לחזור בלחץ חסידיו בפולין. בהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור בתקופת העלייה הרביעית ובכך נצלו משואת יהודי אירופה.
ב-1940
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הצליח
להימלט מפולין
ולהגיע לארץ ישראל. אלה מצאצאיו ומחסידיו שנותרו נספו בשואת יהודי פולין.
גבורתו
נכרת בעובדה שכשנזקקו לו, הוא חזר למרות הקושי והסיכון הגדול שהיה כרוך בדבר. לא
הפקיר את חסידיו מאחור. לא העדיף את טובתו האישית על פני טובת הכלל. גבורתו בהשפעה
שהשפיע על חסידיו לעלות לארץ. ב"ה, התמזל מזלו והצליח להמלט מפולין לעלולת
ולהשתקם באופן סופי בארץ.
ד"דברים
שאמרתי לכם- טעות היתה בידי"!
הרב
שלמה יששכר טייכטל נולד בשנת תרמ"ה (1885) בהונגריה. הוא חונך וגדל בסביבה
הונגרית חסידית, שבה התעלה לרמות גבוהות של לימוד ויראת שמיים, עד שנתמנה לרב
ולמורה הוראה בפישטיאן שבסלובקיה. ההשקפה שהיתה רווחת בסביבתו של הרב טייכטל גרסה כי על האדם להשקיע את כל כוחותיו בלימוד התורה
ובעבודת ה'. הוא תמך בדעתו של האדמור אלעזר שפירא בעל "המנחת אלעזר"
ממונקטש, ראש הזרם האנטי- ציוני שטען שבניין ארץ ישראל נחשב לחילול הקודש וטומאת
הארץ העליונה. על פי העדות המצורפת ההתנגדות לעליה לארץ ישראל אפשרה אובדנן של
משפחות יהודיוץ רבות מקרב אותה קהילה רבנית.
החסידים,
שדבר האדמור והרב היו בשבילם קודש, ולא סרו מהם ימין או שמאל עשו כפי שצוו, כפי
שחונכו ונשארו בגולה חרף הסכנות, למרות הרדיפות הרבות. החלטת המנהיגים התגלתה
כמוטעית בעלת מחיר כבד מנשוא. ועל טעות זו הודה הרב טייכטל באמרו:"דברים
שאמרתי לכם- טעות היתה בידי"!
ובזאת
היתה גבורתו, לעמוד ללא פחד ולהודות בטעות שעשה. להכריז ברבים על ששגה ובכל זאת
לנסות לתקן את על ידי הגברת המודעות מסביבו.
1 החלטת
מנהיג החסידות.
המיוחד
אצל החסידים, היא הראיה במנהיג, ברבי האדמור את ליבה הרוחני והארגוני של העדה
החסידית. הם מאמינים שהוא במדרגה גבוהה מהם, שבזכות הסגולות שיש ברשותו נמצא בקרבה
אל הקב"ה ולכן יש בכוחו למנוע גזירות קשות. דמותו מצטיירת כיציבה וחזקה שניתן
לסמוך עליה גם בזמנים קשים. דבריו מתקבלים בפי חסידיו ללא היסוס על דרך "נעשה
ונשמע". הרבי אמר כך נעשה.
המנהיג
היה אחראי על הקהילה. מצא והחליט היכן תתמקם, קבע את אופייה ודרך התנהלותה, ובעצם,
דאג לשלום חסידיו ממשיכי דרכו ככל שהיה יכול.
כשהחלה
הפורענות ביהודי אירופה, ניצבו האדמורים בפני התלבטות קשה. האם להישאר ולקוות לטוב
או שמא להמלט מהתופת הקרבה ובכך להציל את ציבור הקהילה ואת החסידות עצמה?
ההחלטה
היתה גורלית בעלת משקל כבד. היו כאלה שקמו וארזו ולעומתם אלה שנשארו והתמודדו.
הנשארים:
כאמור לעייל, החסידים ראו ברבם דמות רוחנית בעלת תעוצמות נפש. קרבתו לקב"ה
מאפשרת לו על ידי תפילה ותחנונים לקרוע
גזרי דין קשים, למנוע אסונות ולהציל חיי רבים. המנהיג עצמו האמין בכך וקיבל על
עצמו לדאוג לקהילתו באמצעים אלה, לכן כשהגיעו שמועות על מזימת הגרמנים הנאצים
להשמיד את היהודים הפנה האדמור את החסידים לדרך האמונית, לדרך בה האמינו ועליה
מתבססת חסידותם. תפילות שיפתחו שערי שמים ויקרעו את גזר הדין האכזרי שמרחף מעליהם.
חוסר הוודאות לגבי העתיד לא אפשר לקבל החלטה חד משמעית עם תוצאה מבטיחה ומשום כך
יישמו האדמורים בקרב קהילותיהם את האמירה "ותפילה ותשובה וצדקה מעבירים את
רוע הגזירה" בתקווה לעתיד אוב יותר. האמינו שהמשבר יחלוף והמצב יחזור
לקדמותו.
הקהילה
קבלה את החלטת מנהיגם ונשארה באירופה. השהיה במחיצת הצדיק השרתה עליהם תחושת בטחון
ורוגע. כל עוד היה לידם, ליווה אותם והתמודד לצידם היה המצב נסבל.
העוזבים:
לעומתם, אחרים שראו כיצד מתפשטת השנאה ובעקבותיה ההתעללות ביהודים החליטו לקום
ולעזוב את אדמת אירופה כמה שיותר מהר. העזיבה קשה אך הכרחית. העברת קהילה גדולה,
חיים שלמים ממקום מוכר שעד כה היה בטוח למקום חדש ורחוק לא היתה קלה בכלל.אך סכנת
החיים המריצה אותם לברוח, להמלט על נפשם והם הפעילו לחץ על חסידיהם ובכך בעצם נצלו
רבים ממות.
נוסף
לחיים הרבים שנצלו, העזיבה אפשרה שימור החסידות בשלמותה. אנשי הקהילה שהתמקמו
במקומם החדש בקרב יהודים נוספים החלו להפיץ באזור את תורת החסידות ולהגדיל את
הקהילה ועל ידי כך הרוויחו כפליים. חיים בבטחון והפצת החסידות.
2
תוצאות ההחלטות.
בפני
שתי ההחלטות עמדו קשיים רבים.
הנותרים
נאבקו על חייהם במחנות הריכוז וההשמדה, תורת החסידות אותה שמרו, טפחו והפיצו נגדעה
ודעכה יחד איתם. ניצולים מעטים הצליחו להשתקם בעמצם ולשקם את החסידות מחדש במיקומם
הנוכחי, אך מעטים מאד הם.
אלה
שהצליחו לעזוב, נתקלו אף הם בקשיים. בריחה בציבור גדול קשה היא. מדובר בקהילה
שלימה, יחידים ומשפחות, התישבות מחדש, הקמת קהילה במקום זר אינה דבר פשוט. אך
ההבדל המהותי היה בכך שחיו, מיצלו ממות אכזר וזאת ראו כהצלחה גדולה.
פרק
ג- סיכון בקבלת ההחלטות של יחידים.
1 הבסיס
להחלטות.
מלחמת העולם
השניה היתה בעיצומה כשהתרחשה השואה בקרב יהודי אירופה. מחנות הריכוז וההשמדה
התמלאו ותפקדו במרץ להשמיד ולהכחיד יהודים רבים ככל האפשר.ובכל זאת יחידים הצליחו
להנצל, לעלות לארץ ולהתחיל חיים חדשים.
היו
שעזבו עם תחילת ההתפתחויות, כשהאנטישמיות התבטאה בהשפלה כלפי היהודים. הבזיון
והיחס המפלה שספגו מהסובבים הספיקו בכדי
לעורר אותם ולפקוח עיניהם בנוגע למצב בו הם נמצאים. הימצאותם בתחתית וההיתר
להשפילם דרבן לשינוי. שינוי שיאפשר רמת חיים סבירה עם שמירה בסיסית על כבוד האדם.
מעטים היו שעלו לפני שהיה מאוחר מדי.
לעומתם הרוב
היהודי באירופה החליט להשאר למרות הכל. החלטתם התבססה על עצם העובדהשהעם היהודי
ספג השפלות בעבר על זהותו ושרד לכן היו בטוחים שארועים אלה יחלפו באופן דומה.
עזיבת הארץ, הסביבה המוכרת להם כלל לא היתה אופציה בעיניהם. רק לאחר שניצלו,
ונותרו לבדם בעולם הבינו את גודל הטעות ומחירה הכבד, אך אז, היה מאוחר מדי.
2
הקשיים.
קשיים
רבים עמדו בפני כל החלטה. לכל בחירה היה מחיר כבד.
ההחלטה
לקום ולעזוב נתקה את העולים מהחיים הקודמים והעמידה אותם מול העולם הפתוח לבדם.
העבר היה כרוך בהסתגלות מהירה למציאות חדשה, בכסף רב עבור אמצעי היציאה וכמובן כדי
לבסס את חייהם במקום החדש אליו יגיעו. נוסף על כך, אלה שהגיעו בהתראה קצרה, נאלצו
ללמד את אופי המקום, שפת המקום וכן את תרבותו.
קושי
נוסף שעמד בפני העוזבים היחידים:הפרידה.
הפרידה מן המקום המוכר, מהחברה שאיתה חיו כל ימי חייהם ולעיתים אף מבני המשפחה.
בפני
היחידים שעזבו לאחר ששלמו מחיר כבד עמדו קשיים דומים. כל זמן השואה נאלצו לשרוד
בכוח. הם נלחמו על כל יום נוסף. ברחו והתחבאו מפני הגרמנים והשכנים המלשינים. עשו
כל מאמץ אפשרי לחיות ולאחר סיום המלחמה גילו שנותרו לבד. הפרידה מהמשפחה, הבדידות,
העצב כל אלה היוו קושי עצום. הכוחות שהיו להם נעלמו ואינם. ולמרות זאת, הם עזבו
בגבורה, עלו לארץ, פתחו דף חדש והקימו משפחה. זוהי גבורתם.
סיכום
השואה העמידה יהודים רבים בפני מצבים בהם לא
היה להם את הזמן הדרוש לעכל ולחשב בפתיחות ובנחת כל צעד וכל החלטה שקבלו. הם נאלצו
לפעול תחת איומים ולחץ ובעצם לקבל החלטה שתקבע ותשנה את גורלם ואת עתידם. ובכל
זאת, יהודים בודדים או בקבוצות, פשוטי העם ומנהיגים בחרו בנתיב המתאים, שהיה נראה
הנכון ביותר באותו הזמן ובאותה הסיטואציה. לעיתים נאלצו לשלם במחיר כבד אך בעבודה
ניתן יהיה לראות את דרך ההתמודדות עם תוצאות הבחירה בכבוד, באומץ ובגבורה רבה
למרות המציאות הלא פשוטה שנכפתה עליהם.
הנושא הנבחר מעיד ומראה על גבורה עילאית
במצבים מורכבים. כל אחד בדרכו שלו, עם סיפורו האישי ומעשה גבורתו. לדעתי, המעקב
אחר ההתמודדות בקשיים היא נושא מרתק בפני עצמו. שהרי (להבדיל) גם בימינו מתמודדים
אנו עם קשיים ומצבים חיצוניים שלעיתים נכפים עלינו בניגוד לנוחיות ולרצון החופשי
שלנו. למשל:נושא האיום האיראני מעורר אף הוא מחלוקות רבות ובסופו של דבר כל אחד
ינהג כפי ראות
עיניו, בדרך הנראית לו העדיפה והבטוחה ביותר.
הארוע אומנם קרה בעבר אך אפשר וצריך ללמוד ממנו וליישם אותו אף בימינו.
הפרט
כבודד, בעל משפחה או במעמד של מנהיג בקבוצה, נמצא בסיטואציה מאד מורכבת. מציאות
ערב מלחמת העולם השניה היתה מצב מסוכן ומסובך.
בעבודה
זו, המביאה ארבעה מצבים מסוימים מתחדדת התחושה שנחוצה עירנות מקסימלית לנסיבות
החיצוניות למרות שהבנת הנסיבות בצורה הנכונה אינה מלאכה קלה בכלל. מנקודת מבט
עכשווית, בהסתכלות לאחור ידוע מה היה נכון
אז. איזו החלטה עדיפה ומה הביא אחריו מחיר כבד. אך באותו הזמן, בזמן אמת שכל החלטה
היתה הרת משקל, נצבו ספקות רבים ולא תמיד ניתן היה להחליט נכון. מה שנראה נכון
ברגע מסוים יכול להתברר כטעות מוחלטת וכמובן גם להיפך. מסקנה זו אך מחדדת את ההבנה
שעל האדם להיות קשוב, עירני ודרוך למציאות בה וא חי.
רעיון
זה של התמודדות עם נסיבות חיצוניות והקושי הכרוך בהחלטות הנוגעות לעתיד כשאין ידוע
מה יהיה ביום המחר מוכח וידוע ביהדות ככתוב: "... כי לא תדע מה ילד
יום"(משלי כז,א). צריך האדם להשתדל לעשות את המיטב שיכול כמו
שנאמר:"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע
לכת עם אלקיך" (מיכה ו, ח). וכמובן לבטוח בה' שיסובב את הדברים בצורה הנכונה
והטובה ביותר בשבילו.
ביביליוגרפיה:
1.
יהושע אורנשטין,
"השואה" , בתוך: אנציקלופדית יבנה, ע"מ 106-108 הוצאת יבנה.
2.
אורן אביגיל, העם היהודי ארץ ישראל ומדינת ישראל,
הוצאה לאור-כתר, 2002.
4.
העם היהודי ארץ ישראל
ומדינת ישראל- אביגיל אורן.
5.
. Israelphilately.org.il.WWW
תודות:
למורה צביקה שוורץ- שהנחה בבנית הבלוג.
למורה שרית שביט- על ההנחיה במהלך העבודה.
לחברותי שרה ויפעת על התמיכה.
למורה צביקה שוורץ- שהנחה בבנית הבלוג.
למורה שרית שביט- על ההנחיה במהלך העבודה.
לחברותי שרה ויפעת על התמיכה.
